מהם טיפולי המרה? האם ניתן לשנות את הנטייה המינית? האם הם מועילים ומה הסכנות שבהם? מהי עמדתו של הממסד המדעי והרפואי בנוגע לטיפולים אלה? כיצד יכול טיפול פסיכולוגי לעזור?

הקונפליקט בין הנטייה המינית לאמונה הדתית

מטופלים רבים ובייחוד אלו שמגיעים מרקע דתי, מתקשים לקבל את משיכתם המינית לבני מינם. בחברה הדתית-שמרנית, המתבססת על איסורים הלכתיים ונורמות חברתיות נוקשות, קיימת חוסר סובלנות כלפי תופעה זו.

כמטפל המתמחה בנושא זה וחקר אותו במסגרת עבודת הד"ר שלו, אני פוגש לא מעט בחורים דתיים המתלבטים לגבי נטייתם המינית. לרוב נחלקים פונים אלה לשתי קבוצות: פונים המבקשים לשמוע ממומחה האם ניתן לשנות את נטייתם המינית, ופונים שניסו לשנות את נטייתם, לרוב באמצעות טיפולי המרה, אך התאכזבו (וחלקם אף נפגעו) מחוסר הצלחתם.

מהם טיפולי המרה ומי עוסק בהם?

טיפולי המרה (Conversion Therapy) הם טיפולים המכוונים לשנות את הנטייה המינית של אדם מהומוסקסואל להטרוסקסואל.

עד לשנות ה-80 של המאה ה-20, שיטות טיפול אלו כללו ניתוחי מוח, סירוס כימי, שימוש בשוק חשמלי וגרימת תגובות הקאה, בניסיון להכחיד את המשיכה ההומוסקסואלית.

מאז שנת 1981 הופסקו השיטות הללו ובמקומן מופיעים כיום טיפולי ההמרה במסגרתם של ייעוץ התנהגותי, טיפול קבוצתי, ו"פסיכותרפיה דינמית".

התמיכה בטיפולי המרה מגיעה לרוב מארגונים דתיים ושמרניים, כגון NARTH בארה"ב ו"עצת נפש" בישראל, הטוענים שהנטייה ההומוסקסואלית היא מחלה שיש לרפאה.

עמדת הממסד המדעי בנושא

ארגוני בריאות הנפש בעולם מתנגדים לטיפולי המרה בטענה כי הניסיונות לשנות את הנטייה המינית אינם מקצועיים, אינם יעילים, אינם מוסריים ואף עלולים לגרום לנזקים נפשיים רבים.

במקום לשנות את הנטייה המינית, קוראים ארגונים אלו לשנות את התפיסה החברתית השלילית כלפי הומואים ולסביות.

המחקר המדעי כיום רואה בטיפולי ההמרה שיטות לא מבוססות מחקרית, השנויות במחלוקת ברחבי העולם.

בשנת 2007, צוות מומחים מטעם התאחדות הפסיכולוגים האמריקאית APA בחן את כלל המחקרים שפורסמו מ-1960 ועד 2007 על שינוי הנטייה המינית. מתוך 83 מאמרים שנמצאו, מעטים בלבד עמדו בקריטריונים מדעיים מחייבים. מחקרים אלו היו איכותניים ולא אפשרו להסיק מסקנות על בסיס נתונים אמפיריים בנוגע ליעילותם או בטיחותם של טיפולי המרה.

מסקנות המחקר היו שטיפולי המרה אינם יעילים לאורך זמן ורוב הנבדקים המשיכו לחוות משיכה לבני מינם גם לאחר הטיפול. לא נמצאו עדויות אמפיריות להצלחה לאורך זמן של טיפולי ההמרה. נוסף על כך, לחלק מהמטופלים נגרם נזק נפשי, כמו אובדן החשק המיני, חרדה, דיכאון ואף אובדנות.

תמונת המצב בישראל

בישראל קיימים מספר ארגונים התומכים בטיפולי המרה, כמו "עצת נפש" והתארגנויות המציעות סדנאות "להעצמת גבריות" דוגמת "הגבר שבי" ו"המסע אל הגבריות".

למרות הטענות שנשמעו מצידם על כך ש"30% מהפונים מצליחים להמיר את נטייתם המינית", אין עדויות עובדתיות (אמפיריות) לנתונים אלה, והארגונים הללו מסרבים להציג נתונים מחקריים המאשרים זאת.

על רקע חוות הדעת וההמלצות של ארגוני בריאות הנפש בעולם, ועל בסיס חוות דעתם המקצועית בארץ של הסתדרות הפסיכולוגים הישראלית ואגוד העובדים הסוציאליים, הוציא משרד הבריאות באוקטובר 2014 אזהרה לציבור מפני "טיפולים" אלה שהינם חסרי ביסוס מחקרי, אינם ראויים מקצועית ואתית ומהווים סיכון רב עבור מטופליהם.

הבחנה בין נטייה מינית להתנהגות מינית

אחד הטיעונים המרכזיים של תומכי טיפולי ההמרה הוא שחלק מהמטופלים בוחרים להינשא לאישה ולהקים משפחה בתום הטיפול.

בעניין זה חשוב להבחין בין נטייה מינית – שהיא המשיכה הרומנטית והמינית כלפי אדם, לבין התנהגות מינית – שהיא הבחירה כיצד לבטא בפועל את המיניות. אדם יכול לנסות ולשנות את התנהגותו המינית גם אם נטייתו המינית לא השתנתה (אולם לרוב הדבר יגרום לו קושי וסבל).

עוד בנושא זה ניתן לקרוא בספרי "בין היצר ליוצר" (הוצאת רסלינג, 2019).

לסיכום

עד היום, לא נמצא אף מחקר שעומד בסטנדרטים מדעיים ומוכיח את יעילותם ובטיחותם של "טיפולי" המרה. במקום זאת נמצאו עדויות רבות לסכנה שטיפולים אלה מהווים לבריאותם הנפשית של "המטופלים".

בנוסף, מחזקים "טיפולי ההמרה" סטריאוטיפים שליליים כלפי הומואים ולסביות ומקשים על קבלת הנטייה המינית, במיוחד בקרב אלו שמגיעים מרקע דתי.

לכן, מיטב ארגוני בריאות הנפש בעולם ובארץ הביעו התנגדות נחרצת לטיפולי ההמרה הכושלים.

כיצד טיפול פסיכולוגי יכול לעזור?

טיפול פסיכולוגי לאדם המוטרד מנטייתו המינית והמבקש לשנותה, עוסק בבחינת הקונפליקטים הנפשיים והגורמים החברתיים המקשים עליו לקבלה.

הטיפול מתמקד במתן סיוע ועזרה למטופל להתמודד עם הדעות הקדומות והסטיגמות החברתיות כנגד הנטייה החד-מינית.

בהמשך מאפשר הטיפול למטופל לבחור את המשך כיוונו בחיים על בסיס רצונותיו האמתיים ורגשותיו הכנים, ומחזק את המטופל בדרכו לחיים מספקים ומאושרים המבוססים על בחירתו שלו.

תנאי בסיסי לעבודה הטיפולית היא מחויבותו של המטפל לכבד את זכותו של המטופל להגדרה עצמית, לביטוי רגשותיו ולבחירתו כיצד לחיות את חייו.

המטפל אינו מייעץ או מדריך את המטופל כיצד לחיות, אלא מחזק את יכולותיו להתמודד ולחתור לחיים כפי שהמטופל מגדיר אותם.

עוד על הקונפליקט הזהותי אותו עוברים הומואים דתיים, וחוויית החיים של גברים הומואים דתיים הנשואים לאישה, ניתן לקרוא בספרי "בין היצר ליוצר" (הוצאת רסלינג, 2019).

לקריאה נוספת על נושאים הקשורים לנטייה ולזהות המינית – לחצו כאן