טיפול הומניסטי ובין-אישי

גישות הטיפול ההומניסטית והבין-אישית: מימוש עצמי, התפתחות אישית ויחסים בין אישיים

בעמוד זה אבקש להסביר בקצרה על שתי גישות מרכזיות נוספות בפסיכותרפיה: הגישה ההומניסטית והגישה הבין-אישית. 

הגישה הראשונה מתמקדת באדם עצמו ובחתירתו למימוש עצמי, בעוד הגישה השנייה עוסקת ביחסיו החברתיים של האדם ובתרומתם לאיכות חייו. בכך משלימות שתי גישות אלה האחת את השנייה.

הגדרת הגישות ההומניסטית והבין-אישית 

הגישה ההומניסטית והגישה הבין-אישית הן שתיים מגישות הטיפול המרכזיות בפסיכותרפיה, הנבדלות זו מזו בגישתן אך משתפות עקרונות של אמפתיה, כבוד הדדי ורצון לעזור למטופל למצוא משמעות בחייו. 

הגישה ההומניסטית מתמקדת במימוש עצמי וביכולת האדם לפתח את עצמו בצורה חיובית, מתוך אמונה שהמטופל מחזיק בכוחות פנימיים להתמודד עם בעיותיו. 

הגישה הבין-אישית, לעומת זאת, שמה דגש על מערכות היחסים של האדם ועל האינטראקציות החברתיות המעצבות את רגשותיו והתנהגותו. 

התפתחות הגישות

הגישה ההומניסטית צמחה בשנות ה-50 וה-60 של המאה ה-20, כתגובה לגישות פסיכודינמיות והתנהגותיות שראו את האדם בעיקר כתוצר של דחפים פנימיים או כמופעל ע"י גירויים חיצוניים.

מייסדי הגישה, ביניהם קרל רוג'רס ואברהם מאסלו, שמו דגש על חוויות רגשיות חיוביות, תחושת עצמאות ומימוש עצמי. הם האמינו שאנשים מחפשים משמעות ותחושת מטרה בחייהם ויכולים להגיע לרמות גבוהות של תפקוד נפשי כאשר הם מקבלים תמיכה מתאימה (בתמונה מצד ימין: מדרג הצרכים של מאסלו). 

הגישה הבין-אישית פותחה בשנות ה-70 וה-80, על ידי חוקרים כמו ג'רלד קלרמן ומיירון ויינר ונועדה לטפל בבעיות רגשיות דרך הבנה מעמיקה לחשיבותם של הקשרים החברתיים בחייו של המטופל. היא התמקדה בעיקר בטיפול בדיכאון, תוך דגש על הקשרים הבין-אישיים בחיי המטופל והשפעתם על מצבו הנפשי.

יסודות הגישות

הגישה ההומניסטית נשענת על מספר עקרונות יסוד. בראש ובראשונה, היא מאמינה כי כל אדם נולד עם יכולות טבעיות ונטייה לצמיחה והתפתחות חיובית. 

אחד הכלים המרכזיים בטיפול הוא האמונה בתהליך של מימוש עצמי, בו המטופל יכול לשאוף ולהגשים את הפוטנציאל האישי שלו. 

הטיפול נשען על יחסים כנים, פתוחים ושוויוניים בין המטפל למטופל, כאשר המטפל מספק סביבה בטוחה ולא שיפוטית המאפשרת למטופל להביא לידי ביטוי את חוויותיו בצורה חופשית.

הגישה הבין-אישית מתמקדת בהבנת ההשפעה שיש לקשרים חברתיים על רגשות וההתנהגות של המטופל. 

עקרונות הגישה מדגישים כי בעיות רגשיות, כמו דיכאון או חרדה, נובעות בחלקן מקשיים בתקשורת ובמערכות היחסים של האדם עם אחרים. 

המטרה של הטיפול היא לעזור למטופל להבין כיצד יחסי הגומלין הבין-אישיים שלו משפיעים על מצב רוחו ולאפשר לו לפתח מיומנויות תקשורת בריאות יותר לשיפור מערכות יחסיו.

כיצד מתנהלת פגישה טיפולית הומניסטית ובין-אישית? 

בפגישה טיפולית הומניסטית, המטפל מתמקד ביצירת סביבה אמפתית ותומכת עבור המטופל. הפגישה נערכת באווירה פתוחה ורגועה, כאשר המטופל מוביל את התהליך. המטפל לא מתערב יתר על המידה אלא משקף את רגשותיו של המטופל, במטרה לעזור לו להגיע לתובנות על עצמו. 

קרל רוג'רס תיאר את המפגש כמעין "שיחה מהלב" בה המטפל מסייע למטופל להתחבר לרגשותיו הפנימיים ולזהות דפוסים רגשיים חיוביים שיאפשרו לו להתקדם לעבר מימוש והתפתחות עצמית.

בפגישה טיפולית בגישה הבין-אישית, הדגש הוא על הכרה והבנה של מערכות היחסים הנוכחיות ואלו מהעבר של המטופל. המטפל עוזר למטופל לזהות דפוסים בין-אישיים שמובילים לקשיים נפשיים, כמו תחושות של בדידות, קונפליקטים עם אנשים קרובים או חוסר יכולת לתקשר ביעילות. 

הפגישות ממוקדות בזיהוי ושיפור מערכות היחסים המרכזיות בחייו של המטופל, מתוך הבנה כי שינוי איכותי בקשרים אלו יכול לשפר את מצבו הנפשי.

הכלים הטיפוליים בגישות ההומניסטית והבין-אישית

הגישה ההומניסטית עושה שימוש במספר כלים מרכזיים:

1. שיקוף רגשי – המטפל משקף את הרגשות של המטופל ומעודד אותו להביע את חוויותיו הפנימיות.

2. סביבה תומכת ולא שיפוטית – המטפל יוצר מרחב פתוח ובטוח המאפשר למטופל להביא לידי ביטוי את מחשבותיו ורגשותיו ללא פחד מביקורת.

3. מיקוד במימוש עצמי – המטפל מסייע למטופל לזהות את כוחותיו הפנימיים ולשאוף לפיתוח עצמי.

הגישה הבין-אישית עושה שימוש בכלים שמטרתם לשפר את הקשרים החברתיים והבין-אישיים של המטופל:

1. זיהוי דפוסים בין-אישיים– המטפל עוזר למטופל לזהות דפוסי תקשורת וקשרים בעייתיים בחייו.

2. הצעת פתרונות לתקשורת בריאה – המטפל מלמד את המטופל מיומנויות תקשורת חיוביות ומקדמות.

3. עבודה על קשרים מרכזיים בחיי המטופל – הפגישות מתמקדות בקשרים קרובים ומנסים לשפרם.

משך הזמן של הטיפול ההומניסטי והבין-אישי 

משך הטיפול בגישות אלו משתנה בהתאם לצרכים האישיים של המטופל. טיפול בגישה ההומניסטית עשוי להימשך מספר חודשים ויותר, בהתאם לרצון המטופל להעמיק בתהליך הפנימי של גילוי והכרה עצמית. 

הגישה הבין-אישית נחשבת לעיתים קרובות לטיפול קצר יותר, במיוחד כאשר מתמקדים בבעיה ספציפית, כגון משבר או קשיים במערכות יחסים. 

למי מתאימות הגישות הללו וכיצד הן יכולות לעזור?

הגישה ההומניסטית מתאימה לאנשים המחפשים תהליך טיפולי מעמיק ומקיף שיאפשר להם להתפתח ולמצוא משמעות רבה יותר בחייהם. 

הגישה מועילה במיוחד עבור אנשים שחווים תחושת ריקנות, חוסר סיפוק, או כאלה המחפשים שינוי כיוון או שינוי קריירה בחייהם. הגישה מתאימה גם לאנשים שרוצים ללמוד להכיר טוב יותר את עצמם ולהגשים את הפוטנציאל האישי שלהם.

הגישה הבין-אישית מתאימה למי שחווה בעיות רגשיות הקשורות ליחסים עם אחרים, כמו חרדה חברתית, או קשיים במערכות יחסים אינטימיות או משפחתיות. 

היא יכולה לעזור במיוחד לאנשים שמרגישים שהקשרים החברתיים שלהם משפיעים לרעה על מצבם הנפשי ומחפשים דרכים לשפרם.

לסיכום

הגישות ההומניסטית והבין-אישית מציעות מסלולים שונים אך משלימים לטיפול נפשי ורגשי. 

הגישה ההומניסטית מתמקדת במימוש עצמי ובפיתוח חיובי של האדם, בעוד הגישה הבין-אישית מדגישה את השפעת הקשרים החברתיים על הרגש וההתנהגות. 

שתי הגישות מספקות מרחב טיפולי תומך ואמפתי, ומתאימות למגוון רחב של בעיות רגשיות ומצבים נפשיים.

"עלינו לכוון את המטופל לא להידמות אלינו,
אלא להשתחרר ולממש את טבעו שלו" (ז. פרויד)